חוק טיבי (חוק התעופה) – מה אומר חוק שירותי תעופה על ביטול ועיכוב טיסה

חוק טיבי

המאמר מעודכן מיום 28.03.25

מהו חוק טיבי I מתי הוא חל? I פטורים לפיצוי

חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע”ב–2012, הידוע גם כ”חוק טיבי” (על שם ח”כ אחמד טיבי שיזם אותו), חולל שינוי משמעותי במערכת היחסים שבין הנוסעים לחברות התעופה. החוק מספק מסגרת מחייבת המגדירה את חובותיהן של חברות התעופה בכל הנוגע לעיכובים, ביטולים והקדמות של טיסות, והוא תקף הן לחברות ישראליות והן לחברות זרות, בכל מקרה שבו הטיסה ממריאה או נוחתת בישראל.

הרקע לחקיקת החוק נובע מהצורך להגן על נוסעים שחוו בעבר הפסדים, עגמת נפש והונאות מצד חברות תעופה, שביטלו או שינו את הטיסות באופן שרירותי, לעיתים לטובתן הכלכלית. החוק מעודכן מעת לעת כדי להתאים למציאות המשתנה, והוא יוצר בסיס משפטי ברור המאפשר לנוסעים לדרוש פיצוי או סיוע, ולעיתים גם להגיש תביעות נגד חברות שסירבו לעמוד בהוראותיו.

התוכן להלן מבוסס על מקורות שונים – חקיקה, הנחיות ממשלתיות, פסקי דין ופרסומים מאתרי משרדי עורכי דין העוסקים בדיני תעופה – אך מנוסח מחדש כמאמר עצמאי וייחודי, המותאם במיוחד לקורא הישראלי.

המטרה היא לפרוש תמונה רחבה ככל האפשר לגבי “חוק טיבי” ומצב הזכויות העומדות לרשות כל נוסע אשר הופק לו כרטיס טיסה, אך מצא את עצמו מול עיכוב, ביטול, או כל שינוי מהותי אחר בטיסתו.

רקע כללי על חוק טיבי והעיקרון העומד בבסיסו
חוק שירותי תעופה הישראלי נחקק בשנת 2012 בהשראת תקנות של האיחוד האירופי מ-2004, אשר קבעו כללים למתן פיצויים וסיוע לנוסעים במקרה של ביטול טיסה, עיכוב או סירוב להעלות נוסע לטיסה (אובר-בוקינג). המטרה הייתה ליצור כללים ברורים שבמסגרתם לא יופלו נוסעים לרעה, ולקבוע סנקציות כספיות ופיצויים במקרה של הפרת זכויותיהם.
בטרם נחקק חוק טיבי, הפיצויים במקרים של עיכוב או ביטול טיסה היו מצומצמים, ולעיתים לחברות התעופה השתלם לבטל טיסות או להקדים/לדחות אותן באופן חד-צדדי, ביודען שבטווח הארוך ישלמו פחות מנזקן. מאז שנחקק החוק, חלה ירידה בהיקף ההפרות המכוונות והונוּת הנוסעים, אך עדיין קיימים מקרים רבים שבהם חברות התעופה אינן עומדות בדרישות או מנסות למצוא נסיבות להימנע מתשלום.

החוק ותחולתו
חוק טיבי חל על כל טיסה היוצאת מישראל או נכנסת אליה, כולל טיסות שבהן יש חניות ביניים. הוא מקיף הן חברות ישראליות כמו אל על, ארקיע וישראייר, והן חברות זרות המפעילות קווים לישראל.
בתוך מסגרת זו, החוק מגדיר את המונחים השונים שלפיהם נקבעות זכויות הנוסעים: למשל, מה נחשב “ביטול טיסה”, מהו “עיכוב משמעותי”, ומהו “אובר-בוקינג”. החוק גם קובע סייגים שבהם חברות התעופה פטורות מלפצות את הנוסעים.
לעיתים נשמעות הטענות שדי להראות שהעיכוב היה מעבר לסף הזמן שנקבע (לרוב שמונה שעות) כדי לקבל פיצוי אוטומטי, אך בפועל קיימים מקרים שבהם החברה פטורה, למשל כאשר מתרחשים אירועים שאינם בשליטתה, כוח עליון, שביתות בלתי צפויות ועוד. עדיין, על חברת התעופה חלה חובה להוכיח את הפטור בראיות משכנעות, ובתי המשפט נוטים לפרש את הפטורים בצמצום.

ביטול טיסה וההשלכות לפי החוק
כאשר טיסה מוגדרת כ”מבוטלת” לפי חוק טיבי (למשל, טיסה שכלל לא התקיימה או שהתעכבה מעבר לשמונה שעות מהמועד המקורי), הנוסעים זכאים לסיוע מורחב ולפיצויים על פי מרחק הטיסה:

– ראשית, על החברה לספק שירותי סיוע בשדה התעופה, הכוללים מזון ומשקאות בהתאם למשך ההמתנה, אירוח במלון והסעות ממנו ואליו, במקרה שההמתנה נמשכת לילה או יותר, וכן אמצעי תקשורת כמו שיחות טלפון והודעות דוא”ל.
– שנית, במקרים רבים הנוסע זכאי לדרוש את השבת התמורה המלאה על כרטיס הטיסה או לקבל כרטיס חלופי ליעד הסופי.
– לבסוף, החוק קובע פיצוי כספי המותאם למרחק הטיסה, שאותו חייבת החברה לשלם לנוסע תוך 45 יום ממועד בקשתו לכך בכתב, אלא אם היא מוכיחה שאירעו נסיבות פוטרות. במידה וחברת התעופה איננה משלמת או מתעלמת מהפנייה, עלול בית המשפט לחייב אותה גם בפיצויים לדוגמה (כלומר, פיצויים עונשיים שאינם מותנים בנזק ממשי).

לפי מדרג המרחק, כאשר הפיצוי נע בין כ-1,440 ש”ח ליעדים קרובים (עד 2,000 ק”מ), כ-2,310 ש”ח ליעדים בינוניים (עד 4,500 ק”מ) ו-3,460 ש”ח ליעדים רחוקים יותר.

החרגות המונעות פיצוי כספי
המחוקק הישראלי הכיר בכך שיש מצבים שבהם ביטול או עיכוב טיסה אינם בשליטת חברת התעופה. למשל, כוח עליון (כדוגמת מלחמה פתאומית, מזג אוויר קיצוני, אסון טבע, סגירתו של המרחב האווירי) או שביתות כלליות.
במקרים אלו, החברה עשויה להיות פטורה מתשלום הפיצוי הכספי (אך לא בהכרח פטורה ממתן סיוע ושירותים בסיסיים לנוסעים). בנוסף, אם הטיסה בוטלה או הוקדמה בשיעור ניכר והנוסע קיבל הודעה לפחות 14 ימים מראש – הוא בדרך כלל לא זכאי לפיצוי כספי, שכן החוק מניח שהייתה לו שהות להתארגן בהתאם.
ראוי לציין כי חברות תעופה ממהרות לעיתים להצהיר על “נסיבות מיוחדות” כדי להימנע מפיצוי, אך בתי המשפט דורשים מהחברות להוכיח באופן מפורט שהתקלה אכן חורגת מהיכולת הסבירה שלהן להיערך מראש, וכי אינן יכולות לתקן, להחליף מטוס או לטפל בתקלה באופן אחר בזמן סביר.

מקרים עיקריים שבהם חוק טיבי מקנה פיצוי כספי או סיוע מורחב
החוק מתאר כמה סיטואציות המגדירות מתי הנוסע זכאי לסיוע בסיסי ואף לפיצוי כספי:

– ביטול טיסה שהתרחש ללא התראה של 14 ימים.
– עיכוב ממושך העולה על שמונה שעות, מה שמוגדר כטיסה שבוטלה.
– הקדמת טיסה בשמונה שעות או יותר לעומת המועד המקורי, כשאין לכך הודעה מוקדמת של שבועיים לפחות.
– שינוי במחלקת הטיסה – למשל, נוסע שהוזמן במחלקה גבוהה והועבר למחלקה נמוכה יותר.
– “אובר בוקינג” – מצב שבו החברה מכרה יותר כרטיסים ממספר המושבים, ונוסע נותר מחוץ לטיסה על אף שהחזיק כרטיס ברשותו.

בכל אחד מהמקרים, מלבד הפיצוי הכספי, אמורה החברה לספק לנוסעים מזון, שתייה, מקום לינה (אם נדרשת שהייה לילית), אמצעי תקשורת, וכן הסעה משדה התעופה אליו או ממנו, וזאת לפי העניין. אי עמידה בחובות אלו עלולה לגרור גם תביעה לפיצויים לדוגמה.

שינויים שהוכנסו לחוק עקב המצב הביטחוני ונסיבות אחרות
מעת לעת הכנסת או ועדת הכלכלה מעדכנות את חוק טיבי כדי להתאים למצב מיוחד. כך, בזמן מלחמות או אירועי חירום חריגים, המחוקק עשוי לקבוע שורה של פטורים זמניים שנועדו לעודד חברות תעופה זרות להמשיך לפעול בישראל.
למשל, לאחרונה אושר תיקון שמקל על חברות התעופה בגין עיכובים או ביטולי טיסות לתקופות מסוימות, בהן הוכרז מצב חירום (כגון “חרבות ברזל”). בתקופות אלו, ייתכן שהחברה תהיה פטורה מתשלום הפיצויים שנקבעו בתוספת הראשונה של החוק. עם זאת, עדיין עומדות לנוסעים זכויות שונות, וההמלצה היא לבדוק כל מקרה לגופו. ראו מאמר בנושא תיקון חוק התעופה הוראות שעה חרבות ברזל

האם החוק תקף גם לחברות תעופה זרות?

כן, חוק טיבי חל גם על חברות תעופה זרות, למעשה טיסות מישראל או אל ישראל כפופות לחוק התעופה הישראלי ולא לחוק האירופאי. לפיכך, כל שירותי הסיוע וההטבות, הפיצויים בהתאם למרחק הטיסה, והפיצויים לדוגמה חלים גם על חברות התעופה הזרות.

איחור בטיסה וקבלת מזון, שתייה ולינה
גם כאשר מדובר בעיכוב קצר יחסית (שעתיים ועד חמש שעות), החוק קובע שעל החברה לספק לנוסעים מזון, שתייה ואמצעי תקשורת. אם העיכוב חוצה את רף חמש השעות, לרוב ישנה גם זכאות לקבלת לינה בבית מלון, בתנאי שהנוסע נאלץ להמתין לילה שלם או יותר עד לטיסה החלופית.
חברות התעופה מחויבות להעמיד נציג בשדה התעופה שיוכל לסייע לנוסעים לממש את זכויותיהם בפועל. בחלק מהמקרים, נוסעים מדווחים שנציגי החברה “אינם נראים בשטח” או מסרבים להעניק את הסיוע. במקרה כזה, כדאי לתעד (בכתב, בצילום או באמצעים אחרים) את הפניות שנעשו, ואת תשובת החברה או היעדרה. אם עניין זה יעלה בבית המשפט, הוא עשוי לזכות את הנוסעים גם בפיצויים לדוגמה.

פיצוי לדוגמה בגין התנהלות לקויה מצד חברת התעופה
החוק הישראלי מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמה (המוכרים גם כ”פיצויים ללא הוכחת נזק”), במקרים שבהם החברה הפרה ביודעין ובאופן שערורייתי את חובותיה. לדוגמה, כאשר היא לא מספקת מזון ולינה למרות שמדובר בעיכוב ארוך; או כשהיא מתעלמת מפניותיו של הנוסע לחלוטין ולא משיבה בזמן שהחוק קובע.
בתי המשפט משתמשים בכלי זה כדי להרתיע חברות תעופה מפני זלזול בנוסעים ולמנוע התנהלות פסולה. סכום הפיצויים לדוגמה עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים, בהתאם לחומרת ההפרה.

מועד “ההמראה” לצורך קביעת העיכוב
עיכוב של למעלה משמונה שעות הופך את הטיסה ל”טיסה שבוטלה”, מה שמקנה לנוסעים זכאות לפיצוי כספי על פי החוק. סוגיה משמעותית שנידונה בפסיקה היא כיצד מחשבים את זמן ההמראה בפועל – האם מרגע שמשכו את השרוול מן המטוס, או שמא מרגע ניתוק גלגלי המטוס מהמסלול?
בכמה פסקי דין קבעו בתי המשפט שיש להעדיף את מועד ניתוק הגלגלים מהקרקע, כיוון שזהו הרגע שבו הטיסה אכן “החלה”, וזוהי פרשנות התואמת את רוח החוק הצרכני. לכן, אם טיסה הייתה אמורה להמריא בחצות, ובסופו של דבר הגלגלים התרוממו בשמונה וחצי בבוקר, נראה שמדובר באיחור העולה על שמונה שעות, והנוסעים יהיו זכאים לפיצוי.

החזר על כרטיס טיסה ובחירה בטיסה חלופית
עיקרון חשוב נוסף נוגע למצב שבו העיכוב חורג מחמש שעות. במקרה כזה, לנוסע קיימת הזכות לבטל את כרטיס הטיסה ולקבל את כספו בחזרה, בתוך 21 יום ממועד בקשת ההחזר, או לקבל כרטיס חלופי לטיסה אחרת בתנאים הקרובים ככל האפשר לכרטיס המקורי.
עם זאת, אם הנוסע בוחר לטוס בפועל בטיסה החלופית (או נשאר עם הכרטיס הנוכחי), אין הוא זכאי במקביל גם להחזר על הכרטיס. בכל מקרה, אם הטיסה חצתה את רף שמונה השעות, עדיין מתקיימת זכאות לפיצוי כספי, אלא אם מתקיימות הנסיבות החריגות שפוטרות את החברה.

תקלות טכניות ושאלת הנסיבות המיוחדות
חברות תעופה מרבות לטעון כי עיכוב או ביטול נבעו מתקלה טכנית פתאומית, ולכן יש לפטור אותן מתשלום פיצוי. בפסיקה נקבע שאין לקבל טענה זו כפטור אוטומטי, שכן תחזוקה של מטוסים היא חלק אינהרנטי מהפעלת קו תעופה, ויש לצפות מבעוד מועד לקשיי בלאי. כדי לזכות בפטור, על החברה להוכיח שכדברי בית המשפט, מדובר בתקלה חריגה מאוד, אשר לא ניתן היה למנוע או לתקן בזמן סביר.
ברוב המקרים, תקר בצמיג או בעיה הנוגעת לבלאי לא תיחשב “כוח עליון”. פטור כזה מצריך הוכחות רציניות, לרבות חוות דעת מומחה, מדוע התקלה נחשבת למשהו שלא ניתן לצפות מראש.

טיסות המשך וקונקשן
במקרים שבהם מדובר בטיסות עם עצירת ביניים, והטיסה הראשונה התעכבה עד שגרמה לנוסע להחמיץ את טיסת ההמשך, בדרך כלל מתייחסים למקרה כאל ביטול טיסה לכל דבר – במיוחד אם הנוסע נאלץ להחליף טיסה ליעד המקורי בשעות אחרות או להגיע משמעותית מאוחר יותר. בית המשפט בוחן האם החברה עשתה מאמץ לספק טיסה חלופית במסלול מתקבל על הדעת, והאם ניתנה לנוסע האפשרות לבחור בביטול ולקבל החזר.

ההבדל בין חוק טיבי לתקנות האירופאיות
התקנות האירופאיות (EC 261/2004) קובעות, בין היתר, שפיצוי כספי עשוי להינתן כבר בעיכוב של שלוש שעות בלבד (בהתאם ליעד הטיסה וזמן נחיתה בפועל). חוק טיבי, לעומת זאת, מציב את רף שמונה השעות כדי להגדיר טיסה כ”בוטלה”. מצד שני, ישנם מקרים שבהם טיסה היוצאת מישראל לא תכוסה בידי התקנות האירופאיות, כל עוד אין מדובר בחברת תעופה אירופית או בטיסה הממריאה משדה תעופה בטריטוריה אירופית.
לכן חשוב לוודא לאיזה חוק להידרש בכל מקרה ומקרה. לעיתים, נוסע שגילה שאינו זכאי לפיצוי לפי חוק טיבי עדיין יכול לטעון לזכאותו לפי התקנות האירופאיות – ולהפך. בבתי המשפט בישראל, נטיית השופטים היא לפעול לפי החוק המקומי כאשר הטיסה קשורה ישירות לישראל, אך במקרים הנופלים במובהק תחת התקנות האירופאיות, יכולות לעלות טענות מקבילות.

פסיקות מרכזיות ושיקול הדעת של בית המשפט
מקרים שונים שנדונו בבתי משפט לתביעות קטנות ובבתי משפט שלום הדגישו את מרחב הפעולה של השופטים. אלה עשויים:

– לחייב חברות תעופה בתשלום פיצוי כספי מלא לפי החוק.
– להוסיף פיצויים לדוגמה כאשר נוכח בית המשפט שהחברה נמנעה ביודעין ממילוי חובותיה.
– לדחות את התביעה כולה או לקבלה חלקית, במקרה שבו מתברר שהחברה הוכיחה נסיבות מיוחדות או פטורים המופיעים בחוק.

בתי המשפט תומכים בחוק צרכני זה, וכל עוד החוק מעוגן בדין ותכליתו להגן על נוסעים, השופטים נוטים לאמץ פרשנות המיטיבה עם הצרכן, ובלבד שהנוסע מצליח להראות הוכחות בסיסיות (כמו עיכוב בפועל, סירוב החברה לסייע, וכדומה).

כיצד לממש את זכויותיכם בפועל
מי שחווה עיכוב משמעותי או ביטול טיסה, רצוי שינקוט צעדים אלה:

1. שמירה ותיעוד כל המסמכים הרלוונטיים: כרטיס טיסה, התכתבויות, צילומי מסך, הודעות SMS, אישורי צ’ק-אין וחשבוניות הוצאות שנגרמו עקב העיכוב או הביטול.
2. פנייה מסודרת בכתב לחברת התעופה, ובה פירוט הדרישה לפיצוי כספי והשבת עלויות. רצוי לדרוש גם את הסכומים הקבועים בחוק, ולציין שכל איחור בתשלום או דחייה בלתי מנומקת עלולים להוביל להגשת תביעה בבית משפט.
3. בירור עם נציגי חברת התעופה בשדה התעופה עצמו. בקשת אמצעי הסיוע שהחוק מחייב לתת (כמו מזון, שתייה, מלון ושירותי הסעה, כאשר רלוונטי).
4. אם החברה מסרבת לסייע, חשוב לתעד את הסירוב. בהמשך, תיעוד זה יכול לשמש ראיה שתצדיק גם פיצויים לדוגמה בבית המשפט.
5. הגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות (עד לגובה הסכום המקסימלי המתעדכן מעת לעת) או בבית משפט השלום במקרים מורכבים/גבוהים יותר.
6. שקילת ייעוץ משפטי מקצועי אם החברה טוענת לנסיבות פטור או אם אתם נתקלים בקשיים מיוחדים.

מדוע כדאי לפנות לעורך דין יצחק מימון?
ההתמודדות עם חברות תעופה עלולה להיות מורכבת. רבות מהן מפעילות מחלקות משפטיות חזקות, ולעיתים הן אינן נרתעות מלהפוך הליך פשוט לממושך. עורך דין יצחק מימון, מוביל בתחומו כעורך דין תעופה, צבר ניסיון רב-שנים בייצוג נוסעים שנקלעו למצבים אלה, לרבות בעיכובים, ביטולי טיסות ואובדן זכויות בעקבות “אובר-בוקינג”. למשרדו הישגים מרשימים בתביעות מול חברות ישראליות ובינלאומיות, תוך השגת פיצויים גבוהים ללקוחות. פנייה לאנשי מקצוע המכירים לעומק את חוק טיבי ואת הפסיקה העדכנית, עשויה לחסוך לכם זמן, מאמץ והוצאות מיותרות – וכמובן להבטיח שתקבלו את מלוא הפיצוי המגיע לכם על פי דין