הצפות? שיטפונות? נפילות עצים? בוצה בכביש? כתמי שמן? מכסה ביוב פתוח?

מדובר במקרים בתחום אחריותם של הרשויות המקומיות ותאגידי המים. נקודה. במקרים מסוימים האחריות לנזק תהיה על הרשות ובמקרים מסוימים אחרים האחריות לנזק תהיה על תאגיד המים. לצערי, לעיתים הרשויות השונות אינן ממהרות לקחת אחריות ולשתף פעולה עם הצד הניזוק.

סביר להניח כי בהמון מקרים נקבל תשובה מאוד נחמדה שנקראת “כוח עליון”.  חשוב לזכור כי הטוען לכוח עליון עליו נטל ההוכחה.

כלל חשוב נוסף שיש לזכור במידה ונתקלתם בבעיה במקרה מסוג זה הוא “כלל הידיעה המיוחדת”. כלל זה קובע כי מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הנתבע.

לפיכך, נטל הבאת הראיות יכול שיעבור נוכח ידיעה ייחודית של הרשות או התאגיד בדבר גורמי התופעה שגרמו לפגיעה. במקרה של ידיעה כזאת, על הרשות או התאגיד לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית, וזהו “כלל הידיעה המיוחדת”.

לאורך השנים פסקו בתי המשפט פעם אחר פעם כי גם אם מדובר במקרה חריג של שיטפון, על הרשויות המקומיות ועל תאגידי המים להוכיח כי לא התרשלו באופן הטיפול ובהכנת התשתית לחורף. לכן, “אותן העובדות הנמצאות בידיעתה הייחודית של הרשות, ככל שלא תביא הרשות ראיות, עשוי הדבר להוביל לקביעת ממצא לחובתה”.

בתא”מ 54537-11-16 פרי ירוחם נ’ בע”מ דן בית המשפט הנכבד בתביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בעקבות “דבר מסוכן”. שם טענה התובעת כי הנטל על הנתבעת להוכיח כי לא היתה רשלנות במעשיה.

 בפסק דין החברה להפצת פרי הארץ בע”מ נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר-סבא, נקבע כי לגבי אותן עובדות הנמצאות בידיעתה הייחודית של הרשות המקומית, ככל שלא תביא הרשות ראיות עשוי הדבר להוביל לקביעת ממצא לחובתה.

מהן הראיות שעל הרשות המקומית להביא על מנת להדוף טענת רשלנות ?

בפסיקה הדנה באחריותה של רשות מקומית נקבע לא פעם, כי על הרשות להביא בפני בית המשפט נתונים המלמדים על שיקול הדעת שהיא הפעילה ועל המדיניות ושיטות העבודה אותן אימצה לטיפול במפגעים הרלוונטיים, ראו עיריית חדרה גרינבלט נ’ בית הספר החקלאי תיכון עיינות, שם היה מדובר היה במקרה של נפילת ענף בבית ספר, ובית המשפט העליון זקף לחובת בית הספר הנתבע את העדרו של נוהל לטיפול בעץ, הגם שהבהיר כי הוא נמנע מקביעתה של נורמה כללית לגבי טיפול בעצים.

בפסק הדין בנפומניאשיץ נ’ עיריית חיפה  הפנה בית המשפט  לפסק הדין בעניין עיריית חדרה לעיל, והוסיף בדבר המשמעות והחשיבות של תוכנית עבודה סדורה מצד הרשות לטיפול בעצים, והחשיבות של תיעוד הפעולות.

שימו לב: 

מצופה שהנתבעת תביא ראיות על קיומו של נוהל עבודה מסודר, הכולל קריטריונים, סדרי עדיפויות, התייעצות עם אנשי מקצוע במקרה הצורך וכדומה. בנוסף, מצופה כי יהיה בידי הרשות תיעוד כתוב של פעולות המניעה והביקורות שביצעה, אשר יהיה בהן כדי ללמד על טיב שיקול הדעת שהופעל, על מנגנוני המעקב והביקורת שננקטו וכדומה. ראו לדוג’ את כלל חברה לביטוח בע”מ נ’ מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, אתנחתא ספא בע”מ נ’ עיריית חיפה, הראל חברה לביטוח בע”מ נ’ נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע”מ, שומרה חב’ לביטוח בע”מ נ’ עיריית אור עקיבא. 

אם כן, הפסיקה נעה בין גישה המקלה עם הרשות המקומית, לבין גישה המחמירה יותר עם הרשות המקומית ודורשת הבאת ראיות לקיומו של נוהל עבודה מסודר, תיעוד פעולות שבוצעו, מנגנון דיווח וביקורת וכדומה. נראה, כי מקום בו הרשות המקומית אינה מסוגלת להראות תהליך עבודה סדור ומתועד, יש בכך אינדיקציה ממשית כי היא לא פעלה כרשות מקומית סבירה. 

אין מחלוקת כי הרשויות אחראיות לטיפול במפגעים בדרכים שבתחומי שיפוטה, מכוח הוראות פקודת הראיות (נוסח חדש) והדינים האחרים הרלוונטיים.  ככזו, חלה עליה חובת זהירות כלפי כל בעל רכוש אשר עלול להיפגע כתוצאה מהעדר טיפול נאות במפגע. ההלכה בנושא זה היא כי נטל הבאת הראיות יכול שיעבור בעקבות ראיות נסיבתיות להוכחת הרשלנות או נוכח ידיעה ייחודית של הנתבע בדבר גורמי התופעה שגרמה לפגיעה. במקרה של ידיעה כזאת, מועבר על שכם הנתבעת הנטל לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי-קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית. ראו למשל את ע”א 73/86‏  ‎‎לוי שטרנברג ‎‎נ’ עיריית בני-ברק.

חשוב לזכור:

תמיד תדאגו שיהיה תיעוד לפנייה שלכם, תשמרו את התיעוד. במקרה וחלילה תתבעו את הרשות תוכלו לבקשו מהרשות או מתאגיד המים לצרף לכתב הגנתם ראיות בדבר דיווחי המוקד על מפגעים ביום המקרה ובימים לפניו.

ככלל, אם התקבל דיווח אצל הנתבעת לאחר התרחשות המקרה ממילא אין ביכולתה לטפל במפגע טרם המקרה. לכל היותר יש בכך כדי לגרום לנתבעת לסור למקום האירוע כדי לבחון מה קרה, ולתקן את המפגע. לעומת זאת, אם מוכח כי הנתבעת קיבלה דיווח על המפגע עוד לפני המקרה ולא פעלה תוך פרק זמן סביר הרי שהיא עלולה להיחשב אחראית. לכן, במקרים מסוימים על הנתבעת להראות כי לא התקבלו דיווחים נוספים על המפגע הספציפי והדבר הפשוט ביותר הוא להראות את כלל דיווחי המוקד לפרק זמן סביר שלפני המקרה.

לפיכך, אם למשל יסתבר מעיון בדוחות כי דיווח על המפגע היה זמן מה לפני המקרה הנוכחי  וכי הנתבעת לא טיפלה בכך תוך פרק זמן סביר, הרי שייתכן וניתן יהיה להטיל עליה אחריות (בין בשל מעשה או מחדל) בכך שלא פעלה לסילוק המפגע. אם כן הנטל הראייתי הוא על הנתבעת שכן היא לבדה מחזיקה בראיות ובמידע על הדיווחים השוטפים המתקבלים אצלה, ולכן היא זו הצריכה לשכנע את בית המשפט כי לא התרשלה.

בפסק הדין תא”מ 3176-07-17 אנך ואח’ נ’ עיריית חולון נקבע כי במידה והנתבעת בחרה שלא להציג את הדוחות המלאים, תוך הצטמצמות רק להצגת הדיווחים שהתקבלו לאחר המקרה, יהא זה מחדל ראייתי העומד בעוכרי הנתבעת ופועל לחובתה.

אמנם כלל זה נקבע ביחס לרשויות מקומיות אולם הוא הוחל בפסיקה במקרים דומים גם על תאגידי מים, לאור הרציונל הגלום בו ולאור העובדה כי תאגידי המים קיבלו, למעשה, על פי חוק אחריות לעניינים שהיו בעבר בסמכות הרשות המקומית. הם אלו היכולים לדאוג להמצאת ראיות ומידע על הדיווחים השוטפים המתקבלים, ולכן הם אלו שצריכים לשכנע את בית המשפט כי לא התרשלו או שלא עמדו בנטל הראייתי המוטל עליהם מכוח כלל הידיעה המיוחדת ומכאן חבותם.

להלן מספר פסקי דין נוספים בנושא אשר יכולים לתת לכם כיוון כללי על הנושא המרתק הזה. נפילת עץ על רכב – תא”מ 6118-11-19. הצפות ושיטפונות ת”א 41110-07-15. מכסה ביוב תא”מ 57495-08-18. כתם שמן תא”מ 36864-02-19.

משרדנו עוסק רבות בתחום, נשמח לסייע לכם.

כל המידע המופיע באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי או לטיפול משפטי, והוא אינו מוגדר כייעוץ משפטי מכל סוג. המידע המופיע באתר “יצחק מימון משרדי עורכי דין” כפוף לשינויים ולתיקונים אותם יש לבדוק ואין להסתמך עליהם ללא ייעוץ מעורך דין בהתאם למקרה ולגופו של עניין.