מהו הפיצוי על שליחת דואל זבל/ספאם?

במאמר זה נעסוק בדברים הבאים:

חוק הבזק (תקשורת ושידורים), תשמ”ב – 1982 חוק התקשורת (הידוע גם בכינויו העממי “חוק הספאם“).פיצוי לדוגמא בגין דואר ספאם/זבל, מהן ההגנות המשפטיות שעומדות למפרסמים, מהם הפיצויים בתביעות בנושא דואר ספאם דואר זבל, עורך דין דואר ספאם, מכתב התראה דואר ספאם ועוד.  

בסעיף 30.א(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ”ב-1982 נקבע כי:

“דבר פרסומת” – כל אחד מאלה:

(1)  מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;

(2)  מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה;

(3)  מסר שאינו דבר פרסומת כאמור בפסקה (1) או (2), המופץ לציבור הרחב, ונכללת בו הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו; הוראות פסקה זו לא יחולו על מסר כאמור מאת המדינה ומוסדותיה, מסר כאמור שתכליתו העברת מידע ששלח גוף הצלה כהגדרתו בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל”א-1971, לשם מילוי תפקידו, או מסר כאמור מאת גוף אחר שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ורשאי השר לקבוע כאמור סוגים שונים של מסרים לגופים שונים שקבע;

מיהו מפרסם?

מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון או תקנות ההיתר הכללי, לפי העניין.

סעיף 30א(ב) – לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; חיוג לנמען באמצעות מערכת חיוג אוטומטי בלא הסכמת הנמען כאמור ייחשב הפרה של הוראות סעיף זה, גם אם החיוג הופסק בטרם נענתה השיחה ובחיוג של הנמען למספר שממנו בוצע החיוג מושמע לו דבר פרסומת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

 סעיף 30א(ב1) – על אף האמור בסעיף קטן (ב), משלוח דבר פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני לשם קבלת תרומה או תעמולה על ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור, לא יהווה הפרה של הוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שהנמען לא הודיע על סירובו לקבל את דבר הפרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ג)(2) או (ד).

שימו לב:

 (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2)   המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3)   דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).

סעיף 30א(ד)(1) הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען;

סעיף 30א(ד)(2) – בעסקה בין מפרסם ובין נמען לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב במועד סיום ההתקשרות, לרבות אם ההתקשרות הסתיימה בשל הודעת ביטול שנמסרה כדין.

סעיף 30(ט)  הפרת הוראות סעיף זה היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בכפוף להוראות סעיף זה.

מהם הפיצויים לדוגמה שרשאי בית המשפט לפסוק? 

סעיף 30א(י)(1) – שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה.

(2)   בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, רשאי בית המשפט להתחשב בכך שאותו מפרסם הורשע, בשל אותו מעשה, בעבירה לפי סעיף קטן (ו);

(3)   בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה:

(א)   אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

(ב)   עידוד הנמען למימוש זכויותיו;

(ג)    היקף ההפרה;

חשוב לזכור כי על השולח/המפרסם להוכיח קיומה של הסכמה מפורשת ומראש למשלוח הדיוור לנמען, ובמקרים מסוימים אף להציג פנייה של הנמען בו מסר את פרטיו לשולח. חשוב לזכור כי בהמון מקרים המפרסמים יטענו או ישענו על דוחות בקרה של חברות חיצוניות או יטענו כי הנמען פתח וקרא את הדיוור שנשלח אליו. עליכם לזכור כי דרישת המחוקק היא כי חייבת להיות הסכמה של הנמען לקבלת דברי פרסומת מראש.  

חשוב לזכור, שליחת שאלון על שביעות רצון שקיבל לקוח מעסק, בקשה לחוות דעת על מוצר, בקשה לוודא פרטים השמורים במערכת, אינם עולים להגדרה של “דבר פרסומת” כפי שבחוק התקשורת. משום שבמרבית המקרים אין בהודעות אלו מאפיין של עידוד ל “רכישת מוצר” או “שירות” או הוצאת כספים בדרך אחרת” כלשון החוק. 

דוגמאות לפסיקה דואר ספאם בהם נפסקו פיצויים לתובעים:

בפסק הדין ת”ק 5613-09-14 נפסקו פיצויים בסך 5,000 ש”ח בגין שליחת 69 דברי פרסומת.

בפסק הדין ת”ק 72084-06-20 נפסקו פיצויים בסך 6,000 ש”ח בגין שליחת 42 דברי פרסומת. כך גם בפסק הדין ת”ק 23133-10-14 נפסקו פיצויים.

עם זאת, בפסק הדין תא”מ 1564-08-16 כלל לא נפסקו פיצויים אלא נפסקו הוצאות משפט לחובתו של התובע.  

מה באשר לשיחות טלפון?

בהתאם לחוק הספאם. הפסיקה קובעת כי שיחות טלפון אינן בגדר פרסומת בחוק הספאם.

פסק דין מרתק בנושא שיחות טלפון הוא ת”ק 34075-10-18. תביעה זו עניינה בגין 4 שיחות טלפון, בה נדרש פיצוי בסך 1,000 ₪ עבור כל הודעה בהתאם לחוק הספאם, וכן 5,500 ₪ עבור ההטרדות וההצקות.

מכתב התביעה היה ברור כי התובע דורש פיצוי בגין שיחות טלפון ומבסס את תביעתו על סעיף 30א’ לחוק הבזק (תקשורת ושידורים), תשמ”ב – 1982 חוק התקשורת.

במקרה זה פסק בית המשפט כי: “דא עקא ששיחות טלפון אינן בגדר “דבר פרסומת” כהגדרתו של מונח זה בחוק, ועל כן אין הן יכולות להוות עילה לפיצוי לפי החוק. בפסק הדין בעניין רתק (י-ם) 31757-03-17‏ ‏ אופיר כהן נ’ מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו 6.7.17) נקבע כי שיחה טלפונית אנושית שנעשתה על ידי גורם משווק, אינה נופלת בגדר איסור שנקבע במסגרת סעיף 30א לחוק התקשורת, הקובע איסור הפצת דבר פרסומת ללא הסכמת הנמען.

נקבע כי המחוקק פירט באופן דווקני ארבע חלופות אפשריות להעברת דבר פרסום, אשר אסורות על פי החוק, אם נעשו ללא הסכמת הנמען. משמעות הדברים היא שהעברת דבר פרסומת באמצעי שאינו נופל לאחת הקטיגוריות המנויות בחוק, אינה אסורה.”

“לו הייתה כוונת המחוקק לאסור כל שיווק דבר פרסומת באשר הוא כאשר נעשה ללא הסכמת הנמען, היה מסתפק המחוקק בניסוח כללי ולא היה עומד על פירוט דרכי העברת הפרסומת. מאחר ושיחת טלפון אינה נמנית על אחת הדרכים הקבועות בחוק, הרי אין היא יכולה להוות עילה לתביעה על פיו. מאחר וכתב התביעה עוסק בשיחות טלפון ומאחר והוא מבוסס על עילה מכוח חוק התקשורת, הרי שלאור האמור דין התביעה להידחות בהעדר עילה.”

ובהמשך: 

“מאחר וכתב התביעה עוסק בשיחות טלפון ומאחר והוא מבוסס על עילה מכוח חוק התקשורת, הרי שלאור האמור דין התביעה להידחות בהעדר עילה.”

“ואולם במעמד הדיון טענה נציגת הנתבעת כי  “.. אנחנו יכולים לקחת אחריות על שתי שיחות מדצמבר ותו לא..”. רק מטעם זה, ומטעם זה בלבד, יש מקום לפסוק פיצוי לתובעת, שכן, אלמלא כן, דין התביעה היה להידחות כאמור.”

לפיכך, במקרה זה נפסקו פיצויים בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט והוצאות משפט בסך 250 ₪.

שלחו לכם דבר פרסומת? ראשית יש להסיר את עצמכם מרשימת התפוצה. ממשיכים לשלוח אליכם פרסומת על אף בקשת ההסרה? משרדנו עוסק רבות בתחום זה, נשמח לסייע לכם. 

כל המידע המופיע באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי או לטיפול משפטי, והוא אינו מוגדר כייעוץ משפטי מכל סוג. המידע המופיע באתר “יצחק מימון משרדי עורכי דין” כפוף לשינויים ולתיקונים אותם יש לבדוק ואין להסתמך עליהם ללא ייעוץ מעורך דין בהתאם למקרה ולגופו של עניין.